איך להפסיק לכעוס?

כשאנחנו כועסים על הילדים שלנו, לרוב זה קורה בגלל שאנחנו לא מסכימים עם הבחירות שלהם-

אנחנו רוצים לשנות אותן, להנדס אותן, לדייק. אנחנו רוצים שהם יעשו מה שאנחנו אומרים להם לעשות. ושיעשו זאת ברצון!

אבל -האם זה אפשרי? האם אפשר להכריח רצון?

והאם הכעס שלנו באמת מקדם אותנו אל המטרה?

לרוב, התשובה היא לא. כעס רק מרחיק אותנו מהילדים שלנו ופוגע במערכת היחסים.

במקום לכעוס, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו למשל: "מה כאן הוא בשליטתי ומה לא בשליטתי?"

השאלה הזו אולי מפגישה אותנו אם מקום כואב, בו אנחנו מבינים שלא הכל בשליטתנו!

וזה לא קל לחוות את הידיעה הזו. בעיקר בתפקיד ההורי בו יש לנו אחריות גדולה ואהבה גדולה לילדים שלנו. אבל זו שאלה חשובה כיוון שהיא מאפשרת לנו לעשות סדר- איפה אני משקיע את האנרגיה שלי ואיך אני לא מקלקל את היחסים בדרך למה שאני חושב ש'נכון שיהיה'. אז....

איפה יש לנו שליטה?

על התפיסה שלנו את הסיטואציה: האם בתפיסה שלי 'הילד פועל נגדי'? אם כן, בוודאי שזה יעלה כעס. אבל- האם זה נכון? ילדים לרוב לא פועלים כנגד ההורה אלא- בעד עצמם! יכול להיות שהילד בעניין של 'להוכיח' שיש לו דעה והוא 'קובע על עצמו'... או שהוא באמת חושב אחרת, מרגיש אחרת ולכן פועל אחרת ממך.

על מה שנבחר לעשות איתה: אני יכול לשתף את הילד במה הייתי רוצה, אני יכול לספר לו למה זה חשוב לי, אני יכול להוות מודל לאיך נכון לחיות ולהתנהל. אני יכול להציב גבול ולומר לו מה אני אעשה אבל אני לא יכול להכריח מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה. כן, גם אם הוא בן 3. יוצא מן הכלל הוא מקרה בו יש סכנת בטיחות או בריאות ואז נעשה מה שצריך מבלי להסס.

לדוגמא-

הילד לא רוצה לצחצח שיניים. מה בשליטתי ומה לא בשליטתי?

אני יכול לצחצח לו בכח- אבל האם אני מעוניין בכוחניות הזו ביננו? האם זה ילמד אותו לקחת אחריות? ברור שלא.

אז אם אני תופס את הסיטואציה שהיא לא נגדי אלא בעדו, אני כבר פחות כועס.

ואם אני חושב מה כן בשליטתי- אני יכול להחליט שאני לא קונה מאכלים שמקלקלים את השיניים. לא כי אני החזק ואני המחליט אלא- כי אני המבוגר האחראי ואני שומר על הילד שלי- בריאות, בטיחות ובטחון.

האם יש לי שליטה אם הילד יבכה, יצרח וירביץ כאשר ירצה ממתק ואני לא אוכל לקנות לו?

לא.

האם אני יכול להשאר אמפטי כלפי הצער שלו?

כן.

האם יש סיכוי שהוא יבחר מחר לצחצח את שיניו?

אולי.

זה כנראה יקרה אם אני באמת ובתמים לא אכעס ולא אכריח אותו לעשות משהו בכח.

לסיכום:

1. שימו לב מתי אתם כועסים.

2. שאלו את עצמכם- האם אני תופס שהילד כביכול עושה את זה נגדי? אם כן- נסו להביא פרשנות נוספת.

3. שאלו עצמכם- "מה כאן הוא בשליטתי ומה לא בשליטתי?"

4. בחרו להגיב מתוך מחשבה ותכנון.

5. זכרו שאתם לא מושלמים. מותר לכם לכעוס לפעמים.

זכרו

הורות היא מסע מאתגר, אבל גם הזדמנות לצמיחה.

על ידי שימוש בכלים הנ"ל נוכל לעזור לעצמנו לכעוס פחות וליהנות יותר מהקשר עם הילדים שלנו.

מוזמנים לשתף אותי מה לקחת ואולי- אם יש משהו איתו אתם לא מסכימים.

להתראות בינתיים

.